הגרפים אומרים בסדר.
המשתמשים אומרים אחרת.
ניטור מסורתי ממתין שמספר יחצה קו שבחרתם מראש — והתקלות שהכי מזיקות אף פעם לא חוצות אחד כזה.
זיהוי האנומליות של Net-Monitor רץ אונליין על הקלטת ה-PACKETS, באותו מעבר שבו ההקלטה נרשמת. הוא לומד את קו הבסיס מהתעבורה שלכם עצמה — לא מסף שמישהו הקליד לפני שנתיים — ומסמן סטייה בזמן שהיא עוד נוצרת. ההבדל המעשי הוא שהתראה מגיעה עם סיבה ועם ראיה, שעות לפני שנפתחת קריאה.
ארבעה שלבים, ואף אחד מהם לא באחריותכם.
מאזין לכול, כל הזמן
המערכת מקשיבה לרשת ברציפות — למוני הציוד, לרשומות ה-flow, ולשיחות עצמן על הקו. שום דבר לא נדגם פעם בשעה ומקווים לטוב.
לומדת מה זה "נורמלי" אצלכם
קו הבסיס נלמד מהתעבורה שלכם ולא מוקלד לשדה בקונפיגורציה. הוא יודע שבוקר יום ראשון עמוס, שהגיבוי הלילי כבד, ושבסניף בצפון זמן התגובה תמיד גבוה יותר.
מזהה סטייה בזמן שהיא נוצרת
הניתוח רץ אונליין על ההקלטה, כך שסטייה מסומנת בזמן שהתעבורה עדיין זורמת — ולא אחרי שממוצע של חמש דקות כבר החליק אותה.
מצביעה על הסיבה, לא על סמל אדום
האבחון האוטומטי מגיע עם הראיה שמאחוריו: אילו PACKETS, איזה מארח, איזה ממשק, מאיזה רגע. זה מה שבאמת מקצר זמן טיפול.
הסף לא נחצה. החוויה התפרקה.
גררו את הציר. מערכות ניטור שמסתכלות על מונים לא מדווחות כאן על כלום — וזה בדיוק החלון שבו קו בסיס נלמד כבר מתריע.
Net-Monitor למד מה החלק הזה ברשת עושה בדרך כלל בשעה הזו ביום. התעבורה נוחה, הקו נקי, ואין למה להתריע.
- עומס על הקו
- 39%
- זמן תגובה
- 24ms
- שגיאות ב-PACKETS
- 0.2%
- ציון סיכון
- 2/100
העומס נוח והקו נקי.
ארבע בעיות שלא חוצות שום גבול.
שידורים חוזרים שמטפסים
האחוז עולה בהדרגה במשך יומיים. אף סף לא נחצה. המשתמשים מרגישים את זה הרבה לפני שמישהו במחלקה רואה משהו.
מארח שהתחיל לדבר עם יעד חדש
התעבורה זעירה והיא לא מפעילה שום מונה. דפוס תקשורת חדש הוא בדיוק מה שקו בסיס נלמד נועד לתפוס.
זמן תגובה שנפתח לאט
שרת שמגיב ב-40 מילישניות במקום ב-12. הכול "עובד" — פשוט פי שלושה יותר לאט, וזה מצטבר על פני אלפי בקשות.
תקלה שנמשכת תשעים שניות
נגמרת לפני שמישהו הספיק להתחבר ולהסתכל — אלא אם הראיה כבר הוקלטה ממילא.
שלושה מקורות, ממצא אחד.
מונים אומרים אם קו עמוס. רשומות flow אומרות מי מדבר. רק ה-PACKETS נושאות את חותמות הזמן שמאפשרות לקרוא לסיבה בשם.
תשובות קצרות.
מה זה זיהוי אנומליות ברשת?
זיהוי אנומליות הוא ניטור שלומד איך הרשת מתנהגת בדרך כלל ומסמן סטיות מההתנהגות הזו, במקום להמתין שמדד יחצה סף קבוע. כך נתפסות התקלות שאף פעם לא חוצות סף — לינק שהעומס עליו תקין אבל התחיל לשדר שוב ושוב, או מארח שהחל לדבר עם יעד שמעולם לא דיבר איתו.
הניתוח רץ על ההקלטה או רק על מונים?
על ההקלטה, אונליין. הסניפר מזין את הניתוח בזמן שהתעבורה נכנסת, כך שהזיהוי עובד מה-PACKETS עצמן ולא מממוצעי SNMP של חמש דקות שכבר החליקו את הראיה. זה מה שמאפשר להצביע על סיבה במקום להדליק נורה.
במה זה שונה מהתראות סף?
סף נדלק אחרי שהנזק כבר נעשה, כי מישהו היה צריך לבחור את המספר מראש והמספר מתאר גבול ולא תסמין. קו בסיס נלמד נדלק בזמן שהסטייה עדיין נוצרת, והוא מסתגל כשהרשת משתנה — כך שעומס של בוקר יום ראשון מפסיק להיות אירוע.
צריך להגדיר מה זה "נורמלי"?
לא. קו הבסיס נלמד מהתעבורה שלכם ולא מוקלד לשדה בקונפיגורציה, והוא ממשיך ללמוד גם אחרי ההטמעה. אתם מכווננים על מה תרצו לקבל התראה, לא איך הרשת אמורה להיראות.
כמה התראות שווא זה מייצר?
פחות מסף קבוע, וזו בדיוק הנקודה. סף שנבחר פעם אחת מייצר רעש כל פעם שהרשת משתנה באופן לגיטימי — גיבוי חדש, אתר חדש, עומס עונתי. קו בסיס שמסתגל מפסיק להתריע על השינויים האלה, ומשאיר את תשומת הלב לדברים שבאמת חריגים.
תביאו רשת שאתם לא בטוחים לגביה.
הדרך הכי מהירה לשפוט זיהוי אנומליות היא לכוון אותו למשהו אמיתי. נריץ ונעבור יחד על מה שהוא מוצא.